<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ס"ט</h1>
<h2>דף סב:</h2>
כתב רב שרירא גאון בספר המקצועות, שאלנו לרבותי' מה טעם מנהג בישראל שאין עושין מלאכה בין פסח לעצרת, משתשקע החמה עד למחרת שחרית בכל יום ויום. ואמרו לנו שני טעמי', טעם ראשון על פטירת תלמידי ר' עקיב', דא' בהבא על יבמתו, ביבמות [ס"ב ע"ב], שמונים אלף תלמידים היו לו לר' עקיב' מגבת עד אנטיפרס, וכולם מתו מפסח ועד עצרת, על שלא היו נוהגים כבוד זה בזה, והיו מתים סמוך לשקיעת החמה וקוברין אותן אחר שקיעת החמה, והיו העם בטילין ממלאכתן, וע"כ גזרו חכמים שלא לעשות שמחה בין פסח לעצרת, ושלא לעשות כסות חדשה עד שבועות. ונהגו גם הנשים מלעשות מלאכה משתשקע החמה עד שחרית, ועוד טעם אחר, משום סופרים את העומר, ואחר שקיעת החמה אנו בטילים ממלאכה, הואיל וכת' שבע שבתות בלשו' שבות ולש' שמיטה כדכת' [ויקרא כ"ה] וספרת לך שבע שבתות שנים, וכת' [דברים ט"ז] שבעה שבעו' תספור לך מהחל חרמש בקמ', מיכאן שספירה תלויה בב"ד, מה שנת שמיטה אסורה במלאכה, אף זמן ספירת העומר אנו בטילין ממלאכה, ונקראו שבועות על שם שבות ממלאכה.
